פסק-דין בתיק ת"א 5274-08

פתח דבר

התביעה המונחת בפני, הינה תביעה לחיובו של הנתבע בתשלום סך של 292,427.68 ש"ח לתובע, וזאת בגין חלקו הנטען של הנתבע בפרעון הלוואה, שניתנה לבית הטכנאים בע"מ (להלן - החברה) על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - ההלוואה). הנתבע מצדו, הגיש נגד התובע תביעה שכנגד, על סך 106,700 ש"ח בטענה שהתובע הפר התחייבותו לפרוע בעצמו את ההלוואה בשלמותה.       

רקע עובדתי

מנתוני רשם החברות, שהוצגו בפני ביחס לחברה, עולים הנתונים הבאים: החברה נוסדה בשנת 1996, והתובע והנתבע נרשמו כדירקטורים בחברה (נספח א לתצהיר עדותו של התובע, נספח ב' לתצהיר עדותו של הנתבע).   

ביום 15.3.99 חתם הנתבע על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, וזאת לסילוק מלא של כל הסכומים המגיעים או שיגיעו לבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - הבנק) מהחברה (להלן - ערבות הנתבע). העתק ערבות הנתבע צורף כנספח ג2 לתצהיר עדותו של התובע.

ביום 21.3.99 חתם גם התובע על כתב ערבות דומה להבטחת תשלום כל חובותיה של החברה לבנק (להלן - ערבות התובע). העתק ערבות התובע צורף כנספח ג1 לתצהירו של התובע.

ביום 10.12.00 קיבלה החברה מהבנק את ההלוואה בסך 600,000 ש"ח. העתק הבקשה לקבלת האשראי צורף כנספח ב' לתצהירו של התובע. על פי האמור בבקשה, פרעון ההלוואה ייעשה באמצעות 120 תשלומים חודשיים החל מיום 10.1.01 - מועד התשלום הראשון - וכלה ביום  10.12.10 - מועד התשלום אחרון.

בשנת 2000 הפסיקה החברה את פעילותה ונסגרה (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 14-15).

ביום 7.8.00 הקימו התובע והנתבע חברה חדשה, בית הטכנאים סחר (2000) בע"מ (להלן - החברה החדשה), בה היו שניהם בעלי מניות (נספח ג לתצהיר עדותו של הנתבע).   

ביום 24.1.02 חתם הנתבע לטובת הבנק על "כתב קיזוז מיוחד", נספח ג3 לתצהירו של התובע, על פיו תהא לבנק זכות קיזוז מתכנית חסכון, הרשומה על שמו של הנתבע, בגין סכומים שיגיעו לבנק מהנתבע (להלן - הבטוחה). 

התובע, מצדו, מישכן לטובת הבנק מקרקעין שבבעלותו, כאמור בהעתק שטר משכנתא מחודש אוגוסט 2002, אשר צורף כנספח ג4  לתצהיר עדותו של התובע (להלן - שטר המשכנתא).   

החל מיום 1.1.03 הפסיק הנתבע את פעילותו בחברה החדשה ודרכיהם של הצדדים נפרדו (נספח ז' 2 לתצהיר עדותו של התובע).

כפי שיפורט להלן, פרעון ההלוואה הוא העומד בלב הסכסוך שבפני.

טענות הצדדים

  טענות התובע

 טענתו המרכזית של התובע הינה, כי החברה, היא שלקחה את ההלוואה מהבנק בעוד הוא והנתבע היו ערבים לפרעונה, כמנהלי החברה וכבעלי מניותיה.  כראיה לכך, מצביע התובע הן על חתימת הנתבע על ערבות הנתבע, ולפיה ערב הנתבע לחובות החברה, והן על הבטוחה עליה חתם הנתבע לטובת הבנק.

לטענת התובע, עד לחודש מרץ 2003, נפרעה ההלוואה על ידי התובע ועל ידי הנתבע -  באופן מסודר -  באמצעות כספים שהועברו לחשבון החברה מחשבון החברה החדשה. בחודש מרץ 2003, הגיעו יחסיו העסקיים של התובע עם הנתבע בחברה החדשה לכלל סיום. לטענתו של התובע, הנתבע נותר יחד עם התובע אחראי אישית לפרעון ההלוואה.

התובע טוען, כי מאז נפרדו דרכיהם, כאמור לעיל, חרף חובתו של הנתבע לפרוע מחצית מההלוואה - חובה בה הודה הנתבע בהזדמנויות שונות - מסרב הנתבע להעביר את חלקו בהלוואה, והתובע  נותר לשאת בפרעון התשלומים לבדו.